"Under capitalism, man exploits man. Under communism, it's the other way around." -John Kenneth Galbraith

אמנם באיחור, אבל בכ"ז, אני מביאה לכם את הפוסט שלי על הראשון במאי.

אני חשובת שיותר מכל, התאריך הזה מסמן את חוסר הידיעה וההכרה הסלקטיבית של הציבור הסטודנטיאלי. אנחנו לא באמת צריכים תירוץ לחגוג. מבחינתנו, הגשת עבודה גדולה זאת סיבה לפתוח את דלתות הדירה התורנית ולהשתכר עד מוות. יש ימים שאנחנו יודעים לא לעשות זאת - מוצ"שים של תקופת מבחנים, כי כל המבחנים הכי מעצבנים בימי ראשון, חגים וימי זיכרון, בעיקר. וגם אלה לפעמים לא מקודשים.

אבל הראשון במאי זה תאריך סקסי נורא. חג הפועלים, יום הסוציאליזם. אפשר להמשיך ולקשור ליום הזה כתרים, אבל אני ממאנת מלעשות זאת כי אני לא מסכימה עם רוב רובה של האידאולוגיה הסוציאליסטית.

מה שכן, אני אביא כמה שירים ברוח היום.

Green Day - Working Class Hero

 לפני שטהרני ג'ון לנון יתקפו אותי, אני אעצור אותם במשפט פשוט - אני גם כזאת. אחד הדברים שהכי קשה לי לשמוע זה עוד קאבר רגשני של Imagine. אבל הבאתי את הגרסא הבועטת והחדה של גרין דיי בגלל הסיבה שהיא הוקלטה.

השיר הזה יצא במסגרת פרויקט לעזור לפליטי דרפור. יוקו אונו (שאיתה אני לעולם לא אסתדר, למרות שהיא חלחלה כל כך עמוק לתרבות שלנו שכתבו עליה כמה שירים, ואחד מהם די חמוד) שחררה כ-40 מהשירים של ג'ון לכמה אמנים נבחרים. חלקם עשו עם השירים צדק (כמו הגרסא של הבלק אייד פיז לPower to the People, מתיסיהו וWatching the Wheels, ורג'ינה ספקטור עם Real Love). חלקם עשו עם השירים כבשלהם (הגרסא של אבריל לאבין לImagine עושה לי רע).

אבל לא רק שגרין דיי עשו צדק עם השיר וגם הצליחו לעשות בו כשלהם בלי להרוס אותו, הם הפכו אותו להמנון. קודם, הוא היה שיר ביקורתי  ושקט עם מסר מוסווה שגרם לרוב האוכלוסיה להתפתל באי נוחות, כי הוא היה יכול להתייחס לכולם; גרין דיי הפכו אותו לשיר מחאה. בקליפ, רואים ושומעים כמה מפליטי דרפור, ופתאום, השיר משתנה לחלוטין.

ג'ון לנון אמר בראיון שבדיעבד, הוא כתב את המניפסט הקומוניסטי בתוך Imagine. לדעתי, בדיעבד, Working Class Hero זה שיר שמציב לך אפשרות - אתה יכול להבין אותו בתור ביקורת חריפה, או בתור מבט סרקסטי על העולם כפי שהוא היום, או בתור מראה.

השורה המסיימת פותחת את השיר לחלוטין. "If you want to be a hero, then just follow me"...

בנימין לנדאו - עבדים

השיר הזה מאוד לא מוכר. אם שמעתם אותו לפני עכשיו, שאפו.

אני שמעתי אותו פעם ראשונה בתכנית 'המילה האחרונה' בגל"צ, לה אני מקשיבה מאז 2009 (כשאורי אורבך עוד היה שם. אחח, אלה היו הימים). משום מה, המוזיקה בתכנית הזאת, כשהיא לא מוכרת וטובה, היא חדשה וטובה (שמעתי שם גם פעם ראשונה את השיר המקסים של דניאלה ספקטור "אברהם").

"הגיע הזמן להאמין שריבון העולמים \ נותן לנו חירות לחיות את החיים הכי יפים \ אולי סוף סוף נבין שכולנו חופשיים \ וזה רק אנחנו המשעבדים את עצמנו", שר בנימין לנדאו, אחד מהמארגנים של תפילת הכהנים הנודעת בשלושת הרגלים בכותל. זה מזכיר במעט את הגשר בשיר של ברי סחרוף באותו שם - "כולנו חופשיים \ אבל ממה, אלוהים, ממה?!"

אחד הדברים שאני זוכרת משיעורי מחשבת באולפנה זה שהקב"ה נתן לנו את הזכות לבחירה חופשית. אנחנו בוחרים לשים את עצמנו במסגרות צרות של חוקים ומשפטים; אפשר לראות את זה כמסגרת צרה, או שאפשר לראות את זה בתור עגלה מלאה. 

אבל להישאר כבול לרעיון או אידאה, ולא לתת לתודעה לנסות להבין או לקבל רעיונות אחרים, זה השעבוד הכי נוראי. וכשכבילה של אומה שלמה לרעיון ולפעול על פיה, ולא לתת לשום אופוזיציה לפצות פה או בכלל להתקיים, זאת מדיניות של ממשלה, קשה לי לקבל את הילולה של מערכת אידאולוגית שיצרה מציאות כזאת.

ברי סחרוף - מפנה מקום

חוץ מזה שזה שיר שמיועד לשמוע בצהרי שישי, או צהרי כל זמן בערך, השיר הזה נוגע בדרך קצת יותר פרטיקולרית לסוגיה של הפוסט הזה.

"כל כך הרבה מקום \ שאי-אפשר כמעט לנשום
ואם תהיי לגמרי שלי \ לא יישאר מקום בשבילי". 

כל השיר, ברי סחרוף מבלה בלפנות מקום לבת הזוג הפוטנציאלית.מקום בארון, מקום בלב, מקום על הכר. ואז בפזמון, הוא אומר פתאום - אם אני משאיר לך את כל המקום הזה, לא נשאר לי מקום.

ההבדל היסודי בין הקומוניזם לסוציאליזם הוא, שבעוד שהקומוניזם קורא למהפכה טוטאלית וסדר עולם חדש, הסוציאליזם מחפש לעבוד עם המערכת הקיימת. אם נפנה כל כך הרבה מקום בחיינו הפרטיים למדינה, שתחדור לכל תחום שרק אפשר, לא יישאר לנו מקום לנשימה. אם כך, הסוציאליזם הוא הlesser evil.

אבל אם שלי יחימוביץ' היא המדד לסוציאל-דמוקרטיה במדינה הזאת, אני מעדיפה להישאר עם הקפיטליזם. אני מוכנה להתפשר על כמה מהערכים הקפיטליסטיים שלי אם גם הצד השני יתפשר, אבל מסתמן שמפלגת העבודה רוצה לעצמה את כל הכרית, ואת המגירה.

Keren Ann - The Harder Ships of the World

כדי להישאר עם קצת טעם טוב, נסיים עם שיר של קרן אן. הוא מדבר על אהבה שהלכה וקרבה, שהייתה והתגלגלה לפתחה שוב. אני בוחרת את מילות הפזמון, ומקדישה איתם את השיר לכל מי שיש לו אידאולוגיה כלשהי שלא נושקת בהכרח עם המיינסטרים המקובל. יהיה בסדר, חברים, חזקו ואמצו. יום אחד, אולי נגיע לחוף.

We sail the harder ships of the world

To the greater grips of the land

And we get closer to nowhere...

שבת שלום!

-גבריאלה