"לעזוב אותך לבד! זה הכל טוב ויפה, אבל איך אוכל לעזוב את עצמי לבד? אנחנו לא צריכים שיעזבו אותנו לבד. אנחנו צריכים שמשהו ממש יציק לנו מדי פעם. כמה זמן עבר מאז שמשהו ממש הציק לך? משהו חשוב, משהו אמיתי?"
עולם כמנהגו נוהג. כחלק מהמאמצים שלי להיות פחות דחיינית, יש דברים שנפלו לשולי הדרך, כמו ההשתתפות שלי בפרויקט. אבל אני מתעקשת להמשיך איתו, ולא לדלג על שום פרק, אז מעכשיו, סביר להניח שאם אפסח על יום-יומיים ככה, אעלה את הבחירות שלי פה.
אגב, אין לייחס להם רצינות רבה מדי. הסבר בפוסט הקודם, אבל בקצרה: אני עוברת על הפרקים ברפרוף, ומעלה את השיר הראשון שעולה לי בהקשר. מנסה להדביק הסבר קצר, עוברת הלאה.
"וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל-לוֹט, אַל-נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי
וּבֵינֶךָ, וּבֵין רֹעַי, וּבֵין רֹעֶיךָ: כִּי-אֲנָשִׁים אַחִים,
אֲנָחְנוּ" (פס' ח'). כולנו יודעים איך זה נגמר; הם נפרדים בכל זאת, לוט יורד לסדום, וארץ נהדרת מקבלים עלילה במתנה לסרט אידיוטי.
כל השיר הזה, מוקי מתנדנד בין התבודדות אידאולוגית ("נשאר בפינה שלי ורואה רק ת'צד שלי
\ הסיפור הזה לא בשבילי") לבין כמיהה לא מובנת לאחדות ("ולא משנה כבר למה ולא משנה כבר מי
\ החיים תפרו אותנו אחד לשני"). גם אברם, במקום מסוים, לא מסוגל להחליט באמת. אמנם בסוף לוט הולך, אבל אני לא משוכנעת שאברם שלח אותו לדרכו בלב שלם.
אני מבקשת סליחה ממי שחיפש תוכן בפרק הזה, אבל מאז שקראתי את הפרק בפעם הראשונה אחרי שקראתי את שר הטבעות, העובדה שיש מלך ששולט על מקום בשם אלסר לא השתחרר ממני. אז קבלו את אלאסאר עצמו.
אז למי שלא שמעה*, ישנו פרויקט שהתחיל לא מזמן בשם "פרויקט 929". המטרה היא ללמוד פרק אחד מהתנ"ך כל יום מימות השבוע (ראשון-חמישי); המטרה היא לסיים את התנ"ך ביום העצמאות ה70 למדינת ישראל.
וכמובן, כמו כל דבר חדשני במידה שמתקשר למשהו דתי, נתגלעומחלוקותבכלשלב, והוא התפצל. (העיר יפה יהודה גזבר שהתזמון של קיתונות הביקורת מתיישר יפה מאוד עם התוכן השבועי - דור הפלגה.)
הרעיון כל כך קסם לי (ועדיין קוסם לי) שאני בוחרת להתעלם מהפיצול, למרות שהוא גורם לאי נעימות. בכל זאת, מרגיש מוזר להשתתף בפרויקט שהיה אמור לאחד ולחבר, ומסתבר שהוא שוב יוצר מרחבים נפרדים להבנת אותו ספר, מה שהביא אותנו למחלוקת הזאת מלכתחילה. (אוסיף ואומר שאני מכירה כל כך הרבה חילונים שצריכים לבלוע צפרדעים כדי ללמוד ולהעמיק; למה אותם אפשר לחייב לכך, וגם אז הם לא נחשבים תלמידי חכמים מן השורה, והציבור שאני נמנית על שורותיו במידה כזו או אחרת לא יכול להתמודד עם מבט שונה?)
אבל במקום לגשת לזה ממקום של לימוד, כמו שניגשתי לתנ"ך במשך מרבית שנותיי, אני ניגשת לזה הפעם מנקודת מבט פשטנית עד כאב. זה פחות או יותר משחק האסוציאציות - אני קוראת את הפשט והשיר הראשון שעולה לי בעקבות הטקסט, עולה עם הסבר והתיוג #פסקול929.
במקום לראות בכך הליכה כנגד כל מה שחונכתי, אני רואה בכך גישה חדשה. הרי התנ"ך הוא מסתורי נורא, בסופו של דבר - גם אם אתה חוקר מקרא. במיוחד אם אתה חוקר מקרא. אני לא חוקרת מקרא, ולכן הידיעה שגם אם אדע עליו יותר, עדיין לא אדע עליו מספיק, מבהירה לי עד כמה התנ"ך הוא סוד גלוי.
אז אני ניגשת אליו עם הראש, עם האינטואיציה, עם התחושות בקישקעס, כי עד היום, תחושות הקישקעס לא טעו עבורי.
אשלים פה 3 פרקים שפספסתי בשבוע שעבר, אבל את השאר אני מעלה בפרופיל הפייסבוק שלי. אשמח לשמוע את דעתכן.
המשכנו את נוח, התיבה, וגן החיות הצף שלו. בניגוד לפרסומות של אלפרו, מדובר בתיבה די קדמונית, עם אנשים קדמונים, חיות קדמוניות, ומעט מאוד מוזיקת רקע חביבה. אז בסופו של דבר, מה אפשר להפיק מהפרק הזה?
את האמצע-סוף. כי המבול נגמר, והארץ מתייבשת, ונוח יוצא מהתיבה, יחד עם כולם.
הרי באותה הקלות, הקב"ה היה יכול להטביע אותם וליצור אנשים חדשים - עם קצת יותר גילוי לב וקצת פחות בחירה חופשית. היה לו הזדמנות לאתחל את הכל, אבל הוא בחר לתת להם הזדמנות שניה. (ושלישית ורביעית וחמישית, אבל ההזדמנות השניה הראשונה היא זאת, בעצם.)
היה לי טקסט שלם שכמעט גלש למניפסט טבעוני, אבל אני לא טבעונית ולא בא לי יותר מדי מניפסטים, אז הנה שיר. הוא אופטימי, מינימליסטי, ומתאים נורא לפרק הזה. (לפחות לחלקים הפחות מטרידים שלו.)
בראשית פרק י'
אוקיי, זה פרק של רשימת שמות. אבל יש סטיה אחת מהרשימה, והיא התיאור הזה: "וְכוּשׁ, יָלַד אֶת-נִמְרֹד; הוּא הֵחֵל, לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ: הוּא-הָיָה גִבֹּר-צַיִד, לִפְנֵי יְהוָה; עַל-כֵּן, יֵאָמַר, כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד, לִפְנֵי יְהוָה:" (פס' ח'-ט')
ואפשר להפליג בתיאורים, והשוואות, ופרשנויות עומק על איזהו גיבור, אבל השיר הזה ישר קפץ לי ומנסיון בפרקים הקודמים, כששיר קופץ ככה בהתחלה הוא בד"כ יהיה השיר שאשים.
אז זהו. מקווה שנהנתן מהשירים. מקווה שלא יעיפו אותי מרשימה כלשהי על קלות הראש, כן? אבל מה לי ולארי אלון.
-גבריאלה.
--
*אה כן, מאז הפוסט האחרון אני מנסה לנסח דברים בלשון נקבה. זה מסתבך לי, במיוחד בפוסט כזה, אבל זאת ההשתדלות שלי. תתמודדו.
