"Procrastination makes easy things hard, hard things harder." -Mason Cooley

|

עולם כמנהגו נוהג. כחלק מהמאמצים שלי להיות פחות דחיינית, יש דברים שנפלו לשולי הדרך, כמו ההשתתפות שלי בפרויקט. אבל אני מתעקשת להמשיך איתו, ולא לדלג על שום פרק, אז מעכשיו, סביר להניח שאם אפסח על יום-יומיים ככה, אעלה את הבחירות שלי פה.

אגב, אין לייחס להם רצינות רבה מדי. הסבר בפוסט הקודם, אבל בקצרה: אני עוברת על הפרקים ברפרוף, ומעלה את השיר הראשון שעולה לי בהקשר. מנסה להדביק הסבר קצר, עוברת הלאה.

יאללה. מתחילים!

בראשית פרק יג'.


"וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל-לוֹט, אַל-נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּבֵין רֹעַי, וּבֵין רֹעֶיךָ:  כִּי-אֲנָשִׁים אַחִים, אֲנָחְנוּ" (פס' ח'). כולנו יודעים איך זה נגמר; הם נפרדים בכל זאת, לוט יורד לסדום, וארץ נהדרת מקבלים עלילה במתנה לסרט אידיוטי.

כל השיר הזה, מוקי מתנדנד בין התבודדות אידאולוגית ("נשאר בפינה שלי ורואה רק ת'צד שלי \ הסיפור הזה לא בשבילי") לבין כמיהה לא מובנת לאחדות ("ולא משנה כבר למה ולא משנה כבר מי \ החיים תפרו אותנו אחד לשני"). גם אברם, במקום מסוים, לא מסוגל להחליט באמת. אמנם בסוף לוט הולך, אבל אני לא משוכנעת שאברם שלח אותו לדרכו בלב שלם.

בראשית פרק יד'.


אני מבקשת סליחה ממי שחיפש תוכן בפרק הזה, אבל מאז שקראתי את הפרק בפעם הראשונה אחרי שקראתי את שר הטבעות, העובדה שיש מלך ששולט על מקום בשם אלסר לא השתחרר ממני. אז קבלו את אלאסאר עצמו.

בראשית פרק טו'.



אם אברם רק היה מכיר את המושג של מדגם מייצג, הוא היה יכול לתת לקב"ה תשובה כלשהי.

---

ופה תמו שידורינו להיום. אנחנו עוד נתראה.

-גבריאלה.
 

0 תגובות:

הוסף רשומת תגובה